"הדבר הכי שפוי שעשינו בסודה סטרים, הוא לאייש תפקיד של מנהל תחום טירוף ושיגעונות". כך סיפר סמנכ"ל שיווק גלובלי של החברה. ההחלטה הוא הסביר, הגיעה מתוך אמונה כי, "יצירתיות חייבת לבוא מתוך הבית, מהאנשים שמסתובבים במסדרונות". "אצלנו (אמר) אומץ עסקי זה יתרון המוערך על ידי ההנהלה ולא שם גנאי". (מתוך ynet קריות, 20.02.19).
נתקלתי בכתבה הזו באחד הימים האחרונים והיה לי ברור שאני לא יכולה להרשות להשאיר את הפסקה הזו מבלי לפרסם אותה כאן, אתכם. עבורנו.
במאמרים האחרונים, כתבתי לא מעט על ספקים שונים, על לידים, על בחירת משווקים וגם קצת על חדשנות. כתבתי על העובדים, על כמה חשוב להנהיג אותם לכיוון ברור, על מטרות ויעדים, כתבתי על ניהול.
והנה, את המאמר הנוסף, אגב – עשירי במספר, סוג של כברת דרך נכבדה, אבחר להקדיש לפסקה, לרגע אחד שישבתי מול מסך הפלאפון, רגע ששבה אותי.
לרעיון.
חדשנות, להמציא את עצמנו מחדש בכל פעם – הכל נכון. אין שיטה ברורה להצלחה, יש מאפיינים שונים שחוזרים על עצמם, אותם ניתן ללמוד וליישם. אבל אין דרך אחת בלבד, שרק היא הנכונה.
ובכל זאת? איך הופכים להיות האנשים הללו עם הרעיון המטורף? אלה שלא רק חושבים עליו אלא משביחים אותו – מהלכה למעשה?
בדיוק כך.
עם מנהל או מנהלת תחום טירוף ושיגעונות.
מפני שבשלב זה של המציאות, כשנדמה שהמציאו כבר כמעט הכל, דווקא השיבה הביתה – היא פתרון נהדר.
האם זה לא מובן מאליו, לאפשר לאנשי החברה או הסוכנות להציף רעיונות ובאמת לקדמם? כנראה שלא.
בסוכנויות שונות שליוויתי, נתקלתי בישיבות צוות שהפכו לסיבוב עדכונים וסטאטוס משימות ותו לא. בסוכנויות אחרות, זה כלל לא קרה. אם אתם שייכים לאחרות, רצוי להתחיל.
תארו לכם, שישיבות הצוות היו הופכות ממופע עדכונים משעמם לאירוע מרגש, משמעותי ומקדם?
הבן שלי והשותף שלו, הקימו לאחרונה חברה שעניינה הכשרות מיוחדות לעולם העסקים. המיתוג שלהם חדשני, לרעיון פוטנציאל רב אך מה שקנה את ליבי במקרה שלהם, היה סעיף אחד בו נתקלתי, בעת שקראתי את התכנית העסקית שלהם והוא: "שישי קריאייטיבי".
מסתבר שהם בחרו לעגן, באופן מתוכנן, מחייב ומפתיע, פגישות קבועות, כל יום שישי, במטרה אחת – לתת ביטוי ליצירתיות שבהם, כדי לשמור על חדשנותו של העסק.
עכשיו נחזור לסוכנות.
כל ישיבת צוות: רעיונות. 5 – 10 דקות, בהן כל אחד מהמשתתפים, מהעובדים, מעלה רעיון שקפץ לראשו בנוגע לעסק.
בשונה מהנורמה, במקום שהרעיון יזכה למחמאות מתובלנות ב"כל הכבוד וקדימה לעבודה", יוגדר אדם שתפקידו – לבחון היתכנות.
כמה זה נשמע מטורף? כנראה שמאוד. בערך כמו שלפני 20 שנים היו אומרים לי שיגיע יום ואעלה תמונות מבחירה לאינטרנט ועוד אעדכן את כולם – היכן אני נמצאת. ככה. פשוט.
האם זה כדאי? הקישו בגוגל את השם מארק צוקרברג ותגיעו לתשובה.
היתרון המשמעותי במינוי אחד העובדים לתפקיד שכזה, הוא שלמעט זמן העבודה (אשר בכל מקרה, לעולם לא תגמר) – אין עלות ובבוא העת, אולי דווקא משם תבוא הישועה. ייתכן מאוד, כי מופעים הנתפסים פרועים או מטורפים שכאלה, אשר יעוגנו בלוח הזמנים הצפוף, יוכלו להוליד עבורכם את הקלף המנצח, את הדבר הבא.
ומה יגידו הפאסימיים? שזה לא יעבוד, שמדובר בבזבוז זמן.
עבורם הוכנה שאלה מבעוד מועד:
מה דעתם על חינם? על השקעה קטנה? על השקעה גדולה?
ג'ק מא (ממציא עליבאבא), נותן על כך את תשובתו הברורה ביותר:
"על חינם יגידו שזו מלכודת, על השקעה קטנה – שהיא לא רווחית ועל השקעה גדולה – שאין להם כסף. תציע להם לנסות משהו חדש – הם יגידו שאין להם נסיון, תגיד להם מודל עיסקי חדשני – הם יגידו שזה שיווק בפירמידה, תציע להם להקים עסק חדש, הם יגידו שזה לא יעבוד.
או במילים אחרות? שום דבר לא ייתכן ועד שלא תגיע אליהם ההזדמנות בעצמה, הם ימשיכו לחכות ולא "לבזבז זמן" על רעיונות טיפשיים."
אך מה מיוחד בהזדמנות? כבר הבנתם… לרוב, היא איננה מגיעה מעצמה.
הרעיון המופרך ביותר, עלול להתגלות מחר בבוקר כדבר הבא.
אם נותרתם לקרוא עד כאן, מסר אחד וחשוב לי אליכם,
הגדילו ראש, חישבו מחוץ לקופסא, מנו לתפקיד הזוי וחדשני – אדם ראוי ונחוש. מתוך העסק.
עשו מה שלאחרים נראה מוזר ושחו נגד הזרם. רק ככה, נמנעים מהגעה למפל.
ובהזדמנות זו – תודה על הנאמנות לקריאת מאמריי, כאמור מדובר בעשירי, רגע של אושר על המסרים שרואים אור. על עמידה ביעד אישי.
