השעה 22:17 ואנחנו כבר שעה וחצי עמוק בתוך שיחת zoom
"את מבינה?", הוא אומר לי,"ב7/10 אני לא צריך לספר לך מה קרה, את יודעת יותר טוב ממני, בינואר נגה (הרפרנטית שלו) ילדה, במרץ התחילו להפציץ את הלקוחות שלי עם ההודעות על הרפורמה של הבריאות וככה כל פעם יש משהו ואני לא מצליח לצאת מהלופ של הביצה והתרנגולת"
והשאלה היא מה אנחנו לומדים מזה. מה אנחנו לומדים ממשברים בכלל. מה גורם לנו להיות מופתעים כל פעם ממשבר כזה או אחר ולמה הם מצליחים להוריד אותנו מהמסלול עליו חשבנו שעלינו. בעיקר, כשברור לנו שהמשבר הבא יגיע. זה לא ענין של "אם" אלא "מתי".
- הטועים לטיס.
הנשק שמעניק לצה"ל את היתרון האווירי לא מוחזק מתחת לכנפי המטוסים, אלא בחדרי התדריכים: מיד אחרי נחיתה צריך הטייס לפרט את הטעויות שעשה, ולהשתמש בהן כמנוף להתקדמות. לכל טייס בחיל האוויר הישראלי יש הרגל המושרש בו כבר מהשלבים המוקדמים ביותר של קורס הטיס: בתום כל טיסה עליו לקיים תחקיר קצר שבו יצביע על כשלים שהתגלעו, ידגיש את האלמנטים שעליו לתקן, ויכלול את כל אלה בתדריך לפני הטיסה הבאה שלו. התחקיר מתבצע בחדר שבו יושבים יחד טייסים בכירים וכאלה שזה עתה הוסמכו,כל אחד בתורו מפרט את הטעויות שעשה וכולם מקשיבים זה לזה ללא הבדל מין, דרגה או אגו. בדרך זו בנה חיל האוויר שגרה של למידה מטעויות על מנת שלא לחזור עליהן. "התנאי להצלחת השיטה הוא שגם מפקדי הטייסות, גם מפקדי היחידות, ואפילו ה'אבא' של החיל כולו, כלומר מפקד חיל האוויר – כולם מתחילים מהטעויות שלהם ומתחקרים את עצמם באופן הקיצוני ביותר", מסביר מי שהיה המפקד ה-15 של חיל האויר בעצמו, האלוף במיל' אליעזר שקדי.
חשוב להדגיש שלא רק טעויות או כישלונות זוכים לתחקור מעמיק: גם הצלחות עולות על שולחן הניתוחים, במטרה ללמוד מהן ולשמר אותן לטיסות הבאות.
התחקור הוא תהליך של התבוננת פנימית על עשייה, על אי עשייה ועל התוצאה הסופית. מה קרה, איך קרה ולמה קרה. בשונה מחקירה בה גורם חיצוני מצא דבר אשר אינו מתפקד כראוי, התחקיר מאפשר לארגון ללמוד ולאתר את בעיותיו בעצמו כך שיוכל ללמוד מהן, להתקדם ולהשתפר ללא הרף ועל ידי כך – להישאר רלוונטי.
בנימה חיובית –הפוך את התחקירים לתרבות אירגונית של שאילת שאלות ולמידה משותפת. אתם במשבר כלשהוא? אספו את עובדי המשרד, ערכו ישיבת צוות ותחקרו את הכשלים וההצלחות והחליטו איך ללמוד מהראשונים ולקבע את מה שעזר לכם להצליח. הפכו זאת להרגל כחלק מישיבות צוות מסודרות וקבועות. אם זה טוב לחיל האויר – זה טוב גם לכם.
- הדבר החשוב ביותר לעשות כאשר אתה מוצא את עצמך בתוך בור הוא להפסיק לחפור". (וורן באפט)
התקשורת דואגת להעמיס עלינו עוד ועוד ידיעות ברגעי משבר, וכזה גם השיח ברשתות החברתיות, אנו מוצאים את עצמנו מוקפים בפמפום אינסופי של נתונים, מידע, דעות ופרשנויות אשר אינם מאפשרים לנו להביא את רמת התודעה שלנו מהרמה ההישרדותית לרמה התפקודית הנכונה. כל אחד שפגשתי בחודשים האחרונים התחיל את השיחה איתי במילים – " איך את שורדת בימים אלו?" התשובה שלי היתה שאינני במצב הישרדותי אלא מנהלת משבר. הנמיכו רעשי רקע המורידים מוטיבציה ואנרגיה לכם ולסביבה והפסיקו להמשיך ולחפור את הבור. אחד הדברים הפשוטים שיש לעשות הוא לדאוג שתזרים המזומנים של העסק יהיה כזה שיאפשר לכם להתנהל במשבר לפחות חודשיים ללא פגיעה משמעותית. כן, זה אומר שבעיתות של רווחה יש לשים כספים בצד באופן שיאפשר לעסק להמשיך לתפקד גם בזמנים בעייתיים. לימדו איך לנהל את הכספים של העסק בצורה נכונה. קחו קורסים, למדו לקרוא דוחות כספיים, למדו לשלוט במספרים. זכרו שהלוואה מקרן בערבות מדינה היא אולי הלוואה עם תנאים טובים ומצטלמת יפה בנאום של שר האוצר אבל בסוף – זוהי הלוואה ותצטרכו להחזיר את הכסף. ויש עליו ריבית.
3. "התפיסות הרוחניות מאפשרות את המשכיות החיים. זה כמו אוטובוס שיורדים ממנו בתחנות שונות ואנחנו הנוסעים נשארים בו ושואלים את עצמנו מה עושים הלאה. ואז בוכים על מי שירד, אבל גם ממשיכים לנסוע לאנשהו. אני מתנהלת בשביל החיים בחוסר הידיעה על מה שמחכה לי מאחורי הפינה. ודווקא משום כך עלי לעשות את המיטב היום ועכשיו. " (רונה רמון)
למשברים יש תכונה כזו, הם מציפים להרבה מעסיקים את ההבנה האמיתית של התרומה של עובדים כאלה או אחרים לעסק. פתאום מתברר מי מהעובדים מוכן "להתאבד" על העסק ומי פחות, מי יצירתי ויחשוב היכן ואיך הוא יכול להירתם, מי מעריך יותר את מה שאתם עושים עבורו ומי ישב וחימם את הכסא בשאננות עד עכשיו.
דאגו לנצל זמנים שבהם יש רגיעה לחשיבה ותכנון על איך הצוות שלכם צריך להיות בנוי ומה עליכם לעשות כדי שהוא יהפוך לנבחרת מנצחת אשר עושה את המיטב בכל יום. דאגו להכשיר אנשים עם מרכיבי אופי הטובים לכם כדי שלא תעמדו מול שוקת שבורה ברגעי משבר. שתפו את הצוות בלבטים שלכם ותנו לו להבין מה הנכם מצפים ממנו. לא בכעס, לא מתוך לחץ. חפשו את המילים הנכונות שיביאו את האנשים שעובדים איתכם למקום אליו אתם רוצים שיגיעו. חברו אותם למטרות והפכו את זה להרגל.
- השומע – שוכח, הרואה – זוכר, העושה – מבין. (קונפוציוס(
הלמידה מגיעה באמצעות עשיה. אתם הולכים לקורסים, השתלמויות, סמינרים והרצאות. און ליין, פרונטלי, כנסים… – חברים, זה ממש לא משנה. השאלה החשובה היא כמה מזה הנכם מיישמים בפועל. החליטו שמכל קורס או הרצאה כזו או אחרת אותם הנכם עוברים אתם מחויבים לעצמכם לקחת משהו אחד (ולו הקטן ביותר) וליישם אותו בעסק. ויישום אומר שמאותו רגע ואילך הוא הופך להרגל, לתהליך מוטמע בעסק שלכם. יתכן שתצטרכו לעשות אדפטציות כאלה או אחרות, FINE TUNING לכאן ולכאן אך הגלגל יתחיל לנוע. מקסימום תתקנו תוך כדי תנועה.
צריכים דוגמא קטנה? להיות בהרצאה ולהבין שצריך להיפגש עם לקוחות יותר, כך שתהיינה לכם לפחות 5 פגישות בשבוע, לצאת עם היי מטורף מההרצאה ולחזור למשרד ולענות על מיילים ולטבוע "בשוטף" זו אינה הטמעה.
לנעוץ באותו רגע של הבנה ביומן שלכם חצי שעה של שיווק מידי יום, בה תקבעו פגישות עם לקוחות פוטנציאליים או קיימים ולהיצמד אליה כאל ה-HIGH LIGHT של היום שלכם – זו הבנה. למה? כי יישמתם.
- ולסיום בונוס – לכו לקרוא את אמנות המלחמה ( ART OF WAR ) של סון טסו.
אמנות המלחמה (בסינית: 孫子兵法) הוא ספר של סון דזה הסיני הדן בתאוריה צבאית, באסטרטגיה צבאית ובניהול מלחמה. הספר נכתב במאה השישית לפנה"ס ונפרש על פני 13 פרקים. כל פרק דן באספקט אחר של לחימה, החל מפוליטיקה ולוגיסטיקה, וכלה בטקטיקה, אסטרטגיה, ומודיעין. הוא למעשה אחד מספרי הניהול הטובים ביותר שקראתי ואביא ממנו ציטוט אחד –
"חכמת המלחמה מלמדת אותנו שלא לסמוך על האפשרות שלא יבוא האויב, אלא על כוננותנו לקדם פניו; שלא לסמוך על הסיכוי שלא יתקיף, אלא על העובדה שאנו עשינו את עמדתנו בלתי נכבשת."
– סון טסו
תוהה מה היה הספר האחרון שראש אמ"ן קרא.
לכו ליישם.