אם אין אני לי מי לי?

נעה: "שרון על מה אני אכתוב את הכתבה השבוע?"

שרון: "על אהבה עצמית".

נעה: "שחררי ממני עם זה".

ואז עצרתי לחשוב שנייה, אולי אני אהיה בוגרת ולא סתם אסתלבט עליה..

שרון: "האמת שראיתי פוסט באינסטגרם על מישהי שהסבירה כמה חשוב לנו לומר לעצמנו שאנחנו אוהבים אותנו והיא צודקת לגמרי".

נעה: "שרון אני לא מוציאה כתבה על זה שאנשים מספרים לעצמם שצריך לקום בבוקר ולהגיד לעצמך אני אוהב אותך".

ואז עצרתי לחשוב אם שמים את הגיחוך בצד, מה המושג הזה אומר עבורי?

אז אמרתי לה ישר "שרון.. אני אכתוב כתבה על אהבה עצמית.. שכנעת אותי".

תראו, הרשתות החברתיות הפכו נושאים כמו התפתחות אישית, ערך, ביטחון, אהבה עצמית, מטרות וכו' לנחלת הכלל וזה מצויין.
אבל, הרשת הפכה על פניו למקום שמקדם את הנושאים האלה מבלי באמת לתת את הפרקטיקה של היום יום.
זה לשמוע שצריך לקום ב5 בבוקר ולצפות שדרך זה יגיע השינוי בגישה ובמיינדסט שלנו.
במקום להבין שזה לא השעה שאני קם בה אלא מה אני בוחר לעשות בשעה הזאת. כי רק לקום בחמש בבוקר לא יגרום לי לאהוב את עצמי.

אני נתקלת כל הזמן באנשים שפונים אליי לייעוץ ויורים לי את כל משפטי המוטיבציה שהם מכירים.. אבל בפועל כשאני שואלת למה הגיעו אלי אני כמעט תמיד מקבלת את התשובה "כי פיזית ביום יום, אני לא באמת מבין/ה איך לחיות ככה" או "אני מצליח לחיות ככה אבל לא תמיד".

הרשתות מציגות לנו אורך חיים, מיינדסט, הרגלים כל כך נכונים ובריאים אבל לא תמיד הם מראים לנו את היום בו בחרנו לוותר על אימון, או בכינו ונכנסו למיטה, או קמנו בבוקר קצת יותר עייפים ובלי מרץ.. מה שגורם לפער גדול בין מה שאנחנו רואים לבין איך בפועל זה עובד לחיות בהתפתחות אישית, זה לפעמים רק מגדיל את תחושת התסכול שלנו.

אהבה עצמית.. להגיד לעצמנו שאנחנו אוהבים אותנו, לדבר אל עצמנו יפה, להתייחס אל עצמנו בצורה עדינה היו רק חלק מהפרשנויות שראיתי למושג הזה ברשתות.

ולקרוא שצריך לדבר אל עצמנו יפה ובאמת להבין את זה, זה מעולה.
אבל זה לא מחזיק מים ברגע שאנחנו עושים משהו שאנחנו יודעים שלא טוב לנו ואז בשנייה אחת שוכחים לדבר לעצמנו יפה ועוברים לכעוס על עצמנו.

בואו נדבר דוגרי.. אנחנו לא קמים בבוקר ועושים את זה.
וגם אם כן – כמה פעמים התערערנו לרגע ופתאום נפלט לנו על שטות שעשינו "יואו איזה סתומה יצאתי" או "אני כזה אידיוט לפעמים"?
או אם מישהו אהוב יבקש מאיתנו להכין לו משהו מושקע לאכול אנחנו נקום מיד ונעשה זאת אבל עבור עצמנו נבחר לפעמים להסתפק בקורנפלקס כי למי יש כוח לחתוך סלט עכשיו?

עצרתי לחשוב איפה הנושא הזה פוגש אותי.
איפה אהבה עצמית משתלבת בחיים שלי?

עצרתי לשאול את עצמי – מה אני עושה שנחשב עבורי לאהוב את עצמי?

ואלה היו התשובות:

• לא דוחה דברים שאני צריכה לעשות
• מתאמנת לפחות 4 פעמים בשבוע
• עושה את הפעולות שאני דורשת מעצמי 
• עומדת במילה שלי מול עצמי
• מפנה זמן ללהיות לבד 
• אוכלת בריא
• לא מונעת ממוטיבציה אלא מכוח ההתמדה
• קשובה לצרכים שלי

ולמה זה ביטוי לאהבה עצמית בעייני?

כי כשאתה עושה את מה שצריך, בשביל תוצאה שאתה רוצה אתה מכבד את עצמך.
ואיך אוהב את עצמי בלי שאני מכבדת אותי?

אהבה עצמית היא ללא ספק גם הדרך בה אנו מדברים לעצמנו, השיח הפנימי הזה שמתנהל בתוך הראש.

אבל זה המקום בו הרוחניקית שבי חייבת להביא גם את הפרקטיות ולהגיד שלאהוב את עצמך – זה לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה.

יש הבדל עצום בין לעבוד על עצמך ל- לעבוד על עצמך.

אנחנו בני אדם. אנחנו יכולים לאהוב את עצמנו ועדיין "ליפול" לפעמים, ולהגיד שעשינו שטות, ולהתאכזב מעצמנו, ולכעוס.

ויהיו ימים שנעבור מול המראה ונהיה סופר מבסוטים ממה שנשקף ממנה. 

הרעיון הוא שכשאני אוהב את עצמי ממקום בריא, ממקום בו אני בוחרת לכבד אותי, את הגוף שלי, את המילה שלי, את הנפש שלי אני באמת משקיעה בעצמי. אני עובדת על עצמי בשביל עצמי ולא רק משלה את עצמי בלהגיד "אני אוהבת אותך", כי זה לבד לא מספיק..

נקודה למחשבה:

מה הדברים שאתם עושים שנחשבים עבורכם לאהוב את עצמכם?
מה הדברים שאתם יכולים להתחיל לעשות כדי לכבד אתכם?

respect your efforts, respect yourself. 

self- respect leads to self- discipline