"את יודעת מה אני אומר על זה, לא כל העסקים רוצים להתפתח ולהשתפר, יש כאלה שטוב להם בשלולית הבינוניות. הכסף נכנס, לפעמים אפילו הרבה ממנו ואין באמת שום דבר אמיתי שיגרום להם לרצות לשנות משהו. הכל מוכר, ידוע, חמים כזה – אז למה להתאמץ?"
כך בן הזוג שלי בתשובה לשיתוף ברגע של תסכול.
סיפרתי לו על סוכן צעיר שפנה אלי, אמר שהבין שהוא חייב לשנות אצלו משהו כדי להתנהל נכון יותר וביקש פגישת ייעוץ. כן, הוא עובד כרגע מהבית, למעשה, מחדר השינה, למעשה הוא בפיג'מה רוב הזמן, אה..כן…ואשתו אומרת שאין צורך שיקח משרד כי חבל על הוצאה מיותרת (יותר נוח שהוא עוזר בבית בזמן שהיא עובדת – ת'כלס, הגיוני…).
קבענו פגישה.
עם השאלות הנכונות לקח לו שתי דקות להבין שהוא חייב לצאת מהבית למשרד עם סביבת עבודה נכונה. אלא מה? המזגן במשרד בו חשק (בבית הסוכן אליו הוא משתייך) לא תקין ואמרו לו שלא מתכוונים לתקן אז ייקח לו עוד חודש-חודשיים למצוא משרד מתאים.
שיחה קצרה שלי עם הבעלים של בית הסוכן – הבעיה נפתרה. הוא יקבל את המשרד והתקלה במזגן סודרה.
הייתם מצפים כי הדברים יתחילו לנוע? ובכן – לא. הוא דחה את הפגישה. מדוע? כי חשב שגם כך זה לא יסתדר אז כבר קבע משהו לאותו זמן.
ביטלתי את הפגישה.
באותו זמן ביקום מקביל – סוכנות ותיקה. דרומית לתל אביב, אני מלווה את דור ההמשך, ילדונת מדהימה ושאפתנית, עם קליטה פנומנלית שבחודשיים הפכה מבחורה מתוסכלת ועצובה לבולדוזר ניהולי בסוכנות, בתום שלושה חודשים כבר הטמענו תהליכי עבודה נכונים, טיפלנו בהסכמים, ספקים, דוחות כספיים, הסכמי שכר, שינויים בהשמת כח האדם בסוכנות והגדרות תפקידים מחדש, כל זאת תוך כדי למידה אוטודידקטית שלה של תחום ביטוחי הפרט עם נגיעות של התחלה בתחומי הפנסיוני והפיננסים, אה וכמובן….הרשמה ללימודי ביטוח וצלילה עמוק פנימה.
בפגישה האחרונה שלנו אני אומרת לה כי הגיע הזמן להוריד את המינון של הפגישות בינינו. היא בקצב ובכיוון הנכון וזה בדיוק הזמן להתחיל לגדל כנפיים וללמוד לעוף בלעדי. היא מסתכלת עלי במבט חד ושואלת "מה? זהו?", "נגמר?" "יש עוד המון דברים שאני רוצה לשנות, לשפר, לייעל…"
"אל דאגה", עניתי, "אני פה. איתך. נמשיך לעבוד, לשפר ולייעל. מאידך, תני לדברים לשקוע קצת. לא כולם עובדים בקצב שלי ושלך. אנשים זקוקים לזמן כדי להתרגל לשינויים. עשינו מהפך ב- 3 חודשים, נאט טיפה את הקצב, גם כדי שלא תאבדי שליטה בכל התחומים אליהם נכנסת ולקחת תחת חסותך, גם כדי לוודא שהדברים ששינינו – עובדים כמו שתכננו. נמדוד, נתחקר, נפיק לקחים ונתקדם."
שני אנשים צעירים. גישות שונות לחיים.
רוצים סיפור נוסף?
רפרנטית מקצועית בביטוח חיים ופנסיה, בחורה בעלת ידע רב, מוסר עבודה גבוה, אחריות, נסיון, נעימה ושירותית, בקיצור – חלום רטוב של כל סוכן, מאסה במקום העבודה הנוכחי שלה שניצל את כל התכונות הללו והעמיס והעמיס והעמיס עד שחיקה, פנתה אלי שאמצא לה מקום חדש. הצעתי כי תפנה למעסיק ו"תרים דגל", תבקש להוריד מהעומס, אולי אף לעבור מחלקה או תפקיד, לפתח תפקיד חדש שלא קיים בסוכנות ויכול לייצר הכנסות נוספות.
חזרה אלי מקץ חודש – "הסברתי, אמרתי….אין עם מי לדבר". "בבקשה תמצאי לי מקום חדש – הודעתי על התפטרות".
"אוקי" אמרתי. 3 דקות לאחר מכן – מצאתי לה משרה מעניינת כרפרנטית בתחום תכנון פרישה אצל אחד הטובים בתחום, איש מקסים, היא תוכל ללמוד תחום נוסף, להתפתח, ואפילו התנאים היו מצויינים.
קבעו לשוחח.
חזרה אלי מקץ 3 ימים…"יש לי ילדים קטנים עדיין והוא רוצה לגדול ולהתפתח, לא בטוחה שזה מתאים ויכולה להתחייב. אוותר."
אם אנחנו רוצים שינוי בחיים, יש כמה דברים שנצטרך לוותר עליהם –
- לוותר על התירוצים והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו
- לוותר על החשיבה לטווח קצר
- לוותר על הנוחות
- לוותר על ההסתפקות במועט (אם רק ארצה "לגמור את החודש" – זה יהיה בדיוק המקסימום אליו אגיע)
- לוותר על הקבעונות, על האגו, על הפחדים
- לוותר על שעה של טלוויזיה/מדיה חברתית ביום
- לוותר על הצורך לרצות אחרים
- לוותר על הנטיה לחזור על טעויות עבר
- לוותר על הפנית אצבע מאשימה כלפי אחרים/העולם/הנסיבות/אלוהים וכל השאר.
- לוותר על המחשבה שמישהו חייב לכם משהו
- לוותר על פרשנויות מיותרות (בעיקר להצעות לשינוי, כי אם ההצעה מטופשת אזי אני לא חייב לשנות שום דבר, נכון? ואז מן הסתם, יותר קל לי ואין צורך להתאמץ)
ולהתחיל לעשות.
ואם אתם מאלה שרוצים לעוף, גבוה מעל שלולית הבינוניות, ועוד לא קראתם את הספר הזה, ג'ונתן ליוינגסטון השחף, של ריצארד באך, עשו לעצמכם טובה וגשו ותקנו לעצמכם עותק. מבטיחה לכם טיסה נעימה.
"אל תאמין במראית עיניך. כל שהן מראות לך הוא גבול בלבד. התבונן בכוח הבנתך, גלה את הדברים הידועים לך מכבר ותמצא את הדרך לעוף."
(ג'ונתן ליוינגסטון השחף, ריצארד באך)
