השנה – 1885 . הצאר אלכסנדר השלישי רצה להפתיע את רעייתו, הצאריצה מריה פיודרובנה במתנה מקורית לכבוד חג הפסחא. חיפש ומצא תכשיט בצורת ביצת פסחא מעוטרת. הביצה הייתה עשויה זהב ומצופה אמייל, הביצה היתה ניתנת לפתיחה, בדומה לבובת מטריושקה, ובתוכה היה חלמון מוזהב, שבתוכו תרנגולת עשויה זהב, ובתוכה כתר עשוי אבני אודם. את התכשיט, שהיה מלאכת מחשבת של צורפות, הכין קארל פברז'ה.
הצאריצה כה התלהבה מהמתנה עד כי הצאר אלכסנדר מינה את פברז'ה לתכשיטן המלכותי והורה לו ליצור ביצת פסחא חדשה מדי שנה, ובלבד שבתוך כל ביצה תהיה הפתעה. בנו של אלכסנדר, הצאר ניקולאי השני המשיך מנהג זה, והעניק מדי שנה מתנה לאשתו אלכסנדרה פיודרובנה, ולאימו האלמנה.
בשנת 2007 הוצעה למכירה ביצת פברז’ה, שהיתה ברשות משפחת רוטישלד במשך למעלה ממאה שנה. הביצה הוצעה למכירה בבית המכירות כריסטיס ונמכרה תוך עשר דקות מפתיחת המכירה. הקונה הגיע מרוסיה ושילם מחיר שיא של 18.5 מיליון דולר.
לכל עסק יש את אותם ביצי פאברז'ה, מספר מצומצם של לקוחות יקרי ערך, אשר מעבר להיותם איכותיים ומובילי דעה, בזכותם, הגיעו אלינו לעסק עשרות לקוחות ועסקים. הם נאמנים, נמצאים שם תמיד, לעיתים גם כאוזן קשבת להתייעצויות עסקיות ומכירים את העסק שלנו מאז שנולד, וממשיכים ללוות אותנו לאורך השנים.
האם אנו עוצרים לעיתים את מירוץ החיים השוטף על מנת לגמול להם על ערכם האמיתי שלא יסולא בפז?
האם אנו משקיעים בהם מחשבה ושומרים עליהם כתכשיט יקר ערך אשר הופקד בידינו או שמהר מאד אנו רואים בהם חלק אינטגרלי, מובן מאליו, כאילו ישארו שם תמיד?
הנטייה האנושית שלנו היא להעריך את הורינו, חברינו, או דמויות אחרות אשר השפיעו עלינו בעיקר לאחר לכתם מאיתנו. נכון, יש טרנד בתקופה האחרונה של "הכרת תודה" על "היש".
מפמפמים לנו אותו בכל הרשתות, השכם והערב, והמילים הללו, כמו בכל טרנד, מאבדות את ערכן האמיתי עקב שימוש יתר.
הלקוחות הללו, ביצי הפברז'ה של העסק שלנו, זכאים לקבל תשומת לב מיוחדת. והדרך לעשות זאת, פשוטה וקלה הרב יותר ממה שאנו סבורים. הדרך הזו מתחילה במילה הפשוטה הזו "תודה". בהבנה שהיד המושטת אלינו לעזרה אינה מובנת מאליה כלל.
בנוסף, עלינו למצוא את ההזדמנויות הקטנות הללו, בהן הלקוח אינו מצפה לתשורה או הערכה, "הרגעים שבין לבין", אני קוראת לזה, הזמנים ההלו שעוברים בין חידוש לחידוש, בין שיחה יזומה מצידו לבקשת שירות כזו או אחרת לבין השאלה השגרתית העולה לאחר קבלת הדוח השנתי. דווקא שם, ב"בין לבין", זה המקום להפתיע בהבעת תודה ןהערכה לה הוא הכי לא מצפה, בדרך מקורית כלשהיא. זה יכול להיות ספר טוב, כרטיסים להצגה טובה (אוטוטו חוזרת ההזדמנות לתרבות נגישה במגבלות קורונה), ארוחה עם בת הזוג שלו במסעדה טובה או גאדג'ט כזה או אחר לתחביב האהוב עליו. העיקר להפתיע אותו באופן יצירתי לאות הוקרת תודה והערכה. כל חשיבה יצירתית כזו תעמיק את הקשר והמחויבות ההדדית ותשמור על ערך הבלתי נתפס של ביצת הפברז'ה של העסק שלכם.
ובבחינת נאה דורש, נאה מקיים, הקרדיט לרעיון למאמר הזה מגיע לידיד יקר שרכשתי לי בעת האחרונה, קולגה שלכם, המנעים את זמני הנסיעות שלי בארץ מידי פעם, בדרכי אל מי מכם.
יניב גוב ארי, תודה לך!
