את תיבת פנדורה, כולנו מכירים אבל האם לכולנו יש אחת?
פנדורה שנבראה ע"י זאוס, מלך האלים, נשלחה אל העולם במטרה להעניש את בני האדם. פנדורה נשלחה עם תיבה גדולה בידה אך נתבקשה שלא לפתוח אותה.
טבעו של האדם ושל הפנדורית שלנו הביא אותה באחד מן הימים לפתוח את התיבה. וסקרנות, כידוע, הורגת חתולים…התיבה הייתה מלאה מ"כל טוב" — קללות, מחלות, כאבים וצרות במגוון צורות וצבעים – שנתפרו במיוחד – עבור בני האדם.
כיום השימוש בצמד המילים "תיבת פנדורה" מרמז על משהו שאסור לדבר עליו, נושא שלא פותחים כי הוא לא מביא עימו דברים טובים ונעימים.
2.3 זה היום בשנה בו אני פותחת את תיבת הפנדורה שלי.
אבי נפטר בתאריך זה לפני 9 שנים בדיוק. עם הזמן למדתי לחיות עם הגעגוע.
כל בוקר אני מתעוררת ו"מכניסה" את אבי לתיבה קטנה בלב וכך, דואגת שיהיה איתי כל היום והגעגוע לא יפריע לי לחיות את חיי. פעם בשנה אני פותחת את התיבה ואלוהיי מה יוצא ממנה…
געגועים, עצב, תמונות, בכי אבל בעיקר תהיות.
על מה אני תוהה?
היום עלינו לבקר אותו ובנונשלנטיות, פתח כל אחד מאיתנו בדיבור על הנושא הכאוב והעלה את כל העולה על רוחו.
and I i couldn't help but wonder…
האם הייתי אותה נעה שאני היום אם אבי עדיין היה פה איתנו?
האם היו לי אותם ערכים שמנחים אותי? אותה דרך הסתכלות על העולם? אותם תחומי עניין? אותו חיוך?
שאלות רבות שהביאו אותי לחשוב האם אנחנו יוצרים את המציאות או שמא המציאות יוצרת אותנו?
מידי פעם עולה בי זיכרון משיעורים שלמדתי בבית הספר, כל התהיות האלה שלחו אותי היישר ליום שלישי שעתיים ראשונות, י"ב 2, על הבוקר. איך לא? שיעור פסיכולוגיה והיום בתפריט – "טאבולה ראסה".
נושא העוסק בשאלה אם אנחנו נולדים דף חלק וצוברים עם הזמן דעות, ערכים, אופי וכו'.. או האם אנחנו מכלול של כל הדברים הקיימים ועם הזמן "זורקים" את הדברים הפחות מתאימים לנו.
תשובה חד משמעית אין בידי אך מה שכן אני יודעת הוא שיש לנו את האופציה לבחור איך להסתכל על הדברים.
ועל זה נאמר "הכל מצוי והרשות נתונה".
הדברים יקרו בין אם זימנו אותם ובין אם הכל מכתוב אך הרשות מה ואיך להתייחס אליהם – נתונה תמיד. מה אני אעשה עם מה שקורה הוא בחירתי לטוב או לרע.
בתור בת מזל מאזניים, עצם הבחירה הייתה המכשול הכי גדול. במבט לאחור יכולה להודות שלא כל הבחירות היו נכונות.
אז מה תיבת פנדורה שלי… נתראה בשנה הבאה.
?I showed you mine, will you show me yours
