יושבת עם ידיד טוב, מנכ"ל חברת הייטק גדולה בפרלמנט של יום שישי בבוקר, המלצרית מגישה לו את הקפה שלו רותח, כמו שהוא אוהב, כבר שנים הוא שותה את אותו קפה, באותו מקום, באותה שעה. הוא לא צריך לדבר והיא כבר יודעת מה הוא רוצה ומביאה לו.
הוא משלב רגל על רגל והעיניים שלי קולטות משהו מוזר, מורידה מבט – הבחור גורב גרב אחת סגולה ואחת ירוקה, הוא קולט את המבט שלי ומסתכל עלי משועשע…."נו, תגידי את מה שאת רוצה להגיד", הוא אומר לי.
"מה הקטע?", אני שואלת אותו, מבינה שזו לא מקריות וגם לא טעות…
"התחלתי להרגיש שאני מאבד את היצירתיות שלי", הוא אומר לי, "אני חייב לאמן את המוח שלי לחזור להיות יצירתי ומצאתי שאני צריך לעשות משהו שונה מהרגיל כדי להזכיר לי לחזור לחשוב נכון. אסור לי לשקוע בשגרה, לא בחיים ובטח שלא בעסק".
"אז החלטת להתחיל בגרביים? מעניין….", אני אומרת לו.
"איך אתם המנטורים נוהגים לומר?", הוא צוחק, "walk the talk, לא?"
יותר ויותר ממעגלי החיים שלנו תובעים מאיתנו להפגין יצירתיות. אנו דורשים מהעובדים שלנו פתרונות "מחוץ לקופסה" כאילו מדובר במתג שאפשר להפעיל בשלט. ברשתות החברתיות אנחנו מתאמצים להחזיק פאסון אינטליגנטי ושנון. הזוגיות שוקעת בתוך שנים ספורות לתוך שבלונה והופכת אותנו לצפויים מראש, ואת בני הזוג-למובנים מאליהם. וכשמסתכלים על אנשים מהצד רואים כיצד מפגשים חברתיים מתפרקים בקלות לקבוצת אנשים עם האף בסלולרי.
התובענות הזו גורמת לנו להעתקה באמוק של כל ביטוי יצירתי של אחרים: זה יכול להיות סרטון וויראלי, אפליקציה טרנדית, או סטטוס בן 150 המילים שמבטא בדיוק – אבל בדיוק – את מה שהרגשנו הבוקר. אנו אולי מרוויחים לעצמנו קצת זמן, אבל ליצירתיות שלנו זה עולה ביוקר. הם מנתבים את שכלנו יותר ויותר אל שביל האבנים הצהובות של הבטוח, המוכר והנוח.
"פתאום קלטתי שאני לגמרי מאבד את זה, את מבינה? אני, שלפני עשר שנים הקמתי סטראט אפ מסיעור מוחות עם עוד שני חברים על חוף בסיני, מצאתי את עצמי מנהל חברה עם 180 עובדים, ועם קיבעון מחשבתי. הרגשתי שאני הופך ללא רלוונטי. בעיקר כלפי עצמי."
אז איך אפשר לפתח או לשמור על השריר הזה של היצירתיות, שדרך אגב, כולנו נולדים איתו כילדים וככל שאנו מתרחקים לכיוון הבגרות, בעזרת תרומתה הנדיבה של מערכת חינוך מיושנת ומסלילה, אנו הולכים ומתרחקים ממנה ומאבדים את היכולת להיות יצירתיים.
אני יכולה לשמוע את המקטרגים ברקע ממלמלים ספק לאחרים, ספק לעצמם –
"נו…שויין…אין חדש תחת השמש, בסוף זה הכל אותו דבר, זה המוצר, אנחנו מוכרים, לקוחות ימשיכו להמליץ עלינו ומה שיהיה- יהיה, גם ככה הרגולציה תגמור אותנו עוד מעט", לא אל אלה מיועד המאמר הזה.
דברי מכוונים אל מי שמבין שהעולם נמצא בשינוי מתמיד וזה הדבר היחידי הקבוע, ועל מנת לשמור על עצמנו מחודדים, על העסק שלנו חי ובועט גם בעוד 10 שנים ויותר ועל העובדים שלנו מסוגלים לעמוד בדרישות לחדשנות ויצירתיות, עלינו לאפשר ולתת להם ולעצמנו את הכלים להיות כאלה.
חשוב שנבין, אין פה מטה קסמים, אנחנו לא בספר ההדרכה לקוסמים מתחילים והארי פוטר הוא לא הדיקן שיחלק לנו מלגות. בדיוק כמו ששריר חייב להיות מתוחזק שוב ושוב באימונים מתמשכים, חוזרים ונשנים בהתמדה, גם שריר היצירתיות הוא משהו שמחייב שיעבדו עליו שוב ושוב ויתחזקו אותו. והכלים – פשוטים יותר ממה שאתם חושבים.
אז הנה לכם כאן 3 כלים פשוטים וקלים ליישום אך מחייבים התמדה ורצינות.
- לוח מחיק – כן, כן, ההוא הפשוט שכולנו מכירים. כל יזם, כל עסק חייב שיהיה לו אחד כזה. לא אלקטרוני, לא טכנולוגי, פשוט עם טושים וספוג למחיקה. קחו אחד גדול כזה, שימו אותו במקום מרכזי בעסק ורשמו עליו פעם בחודש שאלה שמטרידה אתכם וזקוקה לפיתרון. זו יכולה להיות שאלה בסגנון –
- איזה תהליכים בעסק אפשר להפוך לאוטומטים וכיצד?
- איך ניתן לגייס לקוחות חדשים?
- מה הכאבים של הלקוחות שלנו? איך אפשר לפתור אותם?
הזמינו את העובדים לרשום את שעולה על מוחם בזמנם החופשי, אתם תגלו שפתאום יעלו רעיונות ותשובות מכיוונים לא צפויים, מעובדים זוטרים שאולי לא היו משתתפים בישיבות או דעתם לא נדרשה עד היום והם אוצרים בתוכם חשיבה יצירתית נפלאה ויוזמות מעניינות.
הלוח מאפשר להפוך מחשבות למשהו וויז'ואלי ונגיש לכולם. הרבה יותר קל "לחשוב עם העיניים". זה ממקם את קו החשיבה ומדייק את הלך המחשבות, שנוטות קצת להתרוצץ בהיפראקטיביות ממקום למקום.
היה לכם רעיון? רשמו אותו על הלוח. תנו לעובדיכם וסביבתכם דוגמא אישית כדי שלא יחששו להעלות רעיונות או יניחו כי לא יתייחסו אליהם.
הלוח התמלא? – ערכו ישיבה עם העובדים ודונו בדברים שנרשמו, חפשו אם יש משהו אופרטיבי, יצירתי ודונו בתהליך הביצוע, קבעו לוחות זמנים וצאו לדרך.
- שמור על העוף המוזר בעסק שלך – אילן שיינפלד, סופר ומשורר המעביר כיתות יוצר וסדנאות יצירה לעסקים ופרטיים אמר פעם – "הארגון שאתה מנהל הוא מקבץ עצום של יחידים, רובם קונפורמיים, ולכן גם אינם יצירתיים. שמור על העוף המוזר שלך כעל בבת עינך, מפני שדווקא העוף המוזר הוא זה שיטיל לך ביצי זהב".
כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים מאותו עובד ש"לא מתיישר" על פי הנהלים שקבענו. הדרך היא לא תמיד להכריח אלא להבין אם אותו עובד יעיל יותר וטוב יותר לעסק ולמצוא את הדרך לשמור על היצירתיות שלו לטובת העסק מבלי לגרום לו לעזוב או להפוך ל"ראש קטן".
- מחשבות מהמקלחת – מחקרים מראים שהיצירתיות והמקוריות שלנו מגיעות לשיאן – דווקא כשאנחנו רחוק מהשיא שלנו. מי לא חווה את הרגעים האלה במקלחת או בזמן פעולה רוטינית אחרת כמו שטיפת כלים, או הדקות האלו של רגע לפני שאנו נרדמים כשפתאום צץ לנו איזה רעיון. מסתבר שדוקא כשהמוח שלנו עייף, דווקא אז אנו מניחים לו לעשות כרצונו ולא שובים אותו בתוך קונספציות. דווקא כשלא חושבים על הבעיה – מוצאים פיתרון. רובנו, כשעולה לנו פתרון כזה, אומרים לעצמנו – אוקי, מחר בבוקר כבר אשב על זה. הבוקר מגיע ואנו שוכחים מהדבר. הרעיון הופך לחמקמק ובורח לנו. אז מה עושים? מחזיקים מחברת ליד המיטה וכשעולה הרעיון לא מתעצלים ורושמים. לטכנולוגים שבינינו – פתחו NOTE נוסף בנייד ורשמו בו את שעלה במוחכם. אל תתחילו לחפור בדבר ובמשמעויות ובאפשרויות היישום והאם קיימות או לא, פשוט רישמו ושחררו את עצמכם לשינה. למחרת גשו אל הפתק שרשמתם ובידקו כיצד ואם נכון ואפשרי ליישם זאת בעסק ולפתור את הבעיה.
למיטיבי לכת – יש קבוצה כזו בפייסבוק, מחשבות מהמקלחת, "רק" 136,000 חברים. כולם משתפים מחשבות. דוגמא קטנה ומדליקה משם – "הרעיון של המצאת הנורה היה רעיון כל כך טוב שהוא נהיה סימן לרעיונות טובים"…. (ותודה למאור גלפו על משפט מאיר )
