שאלתם את עצמכם פעם איך מאלפים פרעוש?
תשאלו בטח למה לנו לאלף אותו?
מסתבר שפעם, באירופה של המאה ה-19 הייתה אטרקציה שנקראה "קרקס פרעושים".
קרקסי הפרעושים היו תופעה מיוחדת במינה.
מדובר בקרקסים זעירים שנדדו מיריד ליריד והיו תופעה נפוצה בעיירות רבות, מארגני הקרקסים נהגו לשים זכוכית מגדלת גדולה כשמאחוריה התנהל קרקס שלם – קרקס פרעושים.
החיות הזעירות היו קופצות דרך טבעות אש, סוחבות עגלות קטנטנות ועוד תעלולים כאלה ואחרים. הפרעושים היו מאולפים עד כדי כך שלא ניסו כלל לברוח.
השאלה הנשאלת היא למה? ובכן מסתבר כי פרעוש מסוגל לקפוץ לגובה של עד פי 300 מגובהו ולמרות זאת הפרעושים לא מיצו את יכולתם ולא ניסו להימלט מבעליהם.
אז איך מאלפים פרעוש?
מכניסים את היצור הקטן לתוך צנצנת, שמים לו תקרה מזכוכית בגובה אליו נרצה שיגיע.
זהו. ככה פשוט.
הפרעוש, שטבעו הוא לקפוץ, ינסה לקפוץ אך יקבל מכה בראשו בכל פעם שיגיע למכסה הזכוכית. וכך בכל פעם מחדש פעם, פעמיים, חמש וגם עשר פעמים.
בסופו של דבר ילמד הפרעוש עד לאיזה גובה הוא יכול לקפוץ מבלי "לחטוף בראש", מאותו הרגע יש לכם פרעוש מאולף. אפשר להוציא אותו מהצנצנת בלי לחשוש שיקפוץ גבוה מעבר לתקרה זו למשך שארית חייו.
למה בכלל נזכרתי בקרקס הפרעושים?
השבוע הגיעה אליי לייעוץ מישהי עם דילמה בנושא לימודים.
"נעה אני לא טובה במתמטיקה אבל אני רוצה ללמוד כלכלה" ככה התחילה השיחה שלנו.
"על סמך מה החלטת שאת לא טובה במתמטיקה"? שאלתי.
"המורים בבית ספר תמיד אמרו לי שלא יצא ממני כלום, הציונים בבגרות אמרו, ההורים אמרו שאני לא כל כך חזקה במקצוע הזה".
"אוקיי, אז למה בעצם הבחירה בכלכלה?"
"עשיתי מבחן התאמה וזה מה שיצא שהכי כדאי לי ללמוד. לא ברור לי איך, אבל זה מה שיצא".
בואו רגע נדבר על הסיטואציה,
יושבת מולי מישהי שעשתה מבחן התאמה בו ניתן לזהות את החוזקות והחולשות שלה ועל סמך התוצאות לנבא כישורים והתאמה למקצועות כאלה או אחרים הראה שיש לה נטייה לחשיבה מתמטית – לוגית, יכולת אנליטית וכישורי ניהול.
עם זאת, בעברה נאמר לה שוב ושוב שהיא "לא" טובה במתמטיקה, אמירות ששמעה מבעלי סמכות כמו מורים והורים. כך, נוצרה אמונה מגבילה אחת שאימצה לעצמה שלא אפשרה לה לראות את היכולות שלה.
העובדה שהציונים לא היו טובים בתיכון לא אומרים שצורת החשיבה לא נכונה, הם רק מצביעים על כך שהסביבה והאנשים לא היו האנשים שיכולים לקדם אותה.
לעומת זאת נתוני הפסיכומטרי היו כאלה שאפשרו לה להתקבל לתואר.
אז למה לא אני שואלת?
כי אמרו לנו שלא נצליח? שאנחנו לא טובים בזה?
לאותה בחורה יש שתי אפשרויות,
האחת, לקבל את העובדה שהיא "לא" טובה במתמטיקה, לוותר ולבחור תואר יותר הומני ופחות ריאלי.
השנייה, להבין שהעובדה שהסובבים אותה קבעו קביעה שאינה עולה בהכרח עם תוצאות מבחן ההתאמה, וכך, לנסות וללכת עם נטיית לבה, לבחור בהזדמנות ללמוד נושא שמעניין אותה, ולהבין שאולי היא תצטרך לתת את כל כולה בקורסים המתמטיים, שעות נוספות של למידה בבית, מורים פרטיים, וכל מה שנדרש ממנה על מנת להצליח!
אמונות מגבילות.
בואו נחזור לרגע לפרעוש, אותו יצור הפסיק לנסות לקפוץ גבוה כי חשב שיקבל מכה בראש.
אחרי שנים של דיכוי, כך גם אנחנו מגיעים למצב בו אנו חושבים כי איננו יכולים להגיע מעל לתקרה, אנו נכנעים לאותה בינוניות שמגבילה אותנו.
האמונה של אותה בחורה בנוגע לתקרת יכולותיה נכנסה לה כה עמוק לתודעה, עד כדי כך שהיא חושבת שלא תוכל כלל ללמוד את התואר בו היא מעוניינת.
האמונות המגבילות שלנו לא בהכרח תומכות במציאות.
תשאלו איך נדע שזו אמונה מגבילה?
אמונה מגבילה היא לא עובדה היא תחושה.
לדוגמה: להורים שלי יש נטייה להשמנה. לכן, אין לי סיבה להתאמן או להתמיד בתזונה שלי כי לא משנה מה אעשה תהיה לי נטייה להשמנה.
אותו אדם יכול להילחם בנטייה, יכול להתאמן, לאכול נכון, להיות בריא וחטוב אבל האמונה שהגנים חזקים יותר משפיעה עליו.
אנו חיים בתוך קרקס פרעושים משלנו מבלי לשים לב.
שגרת היום יום גורמת לנו לוותר, להחליט, לבחור ולהיות מונעים לפעמים מאותן אמונות מבלי שנרגיש.
אך אותה תקרה לא בהכרח קיימת אלא אנחנו מנציחים אותה בעצם חוסר הניסיון שלנו לכוון גבוה, לשאוף ליותר.
תעצרו, תעשו בדק בית האם הבחירות שלנו מונעות מאמונה מגבילה שלנו.
איך?
תשאלו את עצמכם-
מהם הדברים שאתם לא מאמינים שיש לכם את היכולת לעשות אותם?
יתכן ששם טמונות אמונות מגבילות ש"נשתלו" אצלכם בידי הסובבים אתכם, לא מתוך כוונות רעות אלא מכורח נסיבות או פרשנויות שלהם לגבי מציאות כזו או אחרת. התהליך הוא לא פשוט, אבל הצעד הראשון שלו הוא להביא למודעות את האמונות המגבילות שלנו, להבין שהן קיימות, לזהות היכן הן פוגשות אותנו ולהתחיל להתמודד איתן.
Whether you think you can, or you think you can’t–you’re right.
Henry Ford.
