"אני לא חושב שאני מספיק טוב".
"אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה המחשבה הזאת פאקינג תקועה לי בראש ואני לא מצליח לשחרר אותה" הוא אמר לי בתחילת פגישת הייעוץ שלנו.
"תספר לי על משהו שעשית שאתה מרגיש שאתה מספיק טוב כדי לעשות אותו" השבתי.
"אני לא יודע.. אני מלצר תותח. אז נראה לי אני טוב בלתת שירות. אבל זו לא פעולה שעשיתי זו העבודה שלי" הוא ישר ענה.
יש לנו נטייה טבעית שקורית על אוטומט להקטין את עצמנו, לא לתת מקום לדברים שאנו עושים ביום יום שלנו בצורה טובה, אנחנו לא מכירים בהם. ודווקא דרכן קל לזהות את החוזקות שלנו.
בתור מי שמלווה אנשים בתהליכים של שינוי גישה ותודעה, אחד האתגרים הגדולים שלי הוא לדעת להנגיש את הידע שלי הלאה.
כל אחד מבין את העולם שלו, את נקודת המבט שלו יותר טוב.
אז עצרתי לשאול את עצמי איך אני מעבירה לו את הקונספט שאני תופסת מחשבות.
"כשאתה ניגש לשולחן חדש והם שואלים אותך על מנת היום, או שאתה ממליץ ללקוח על מנה חשמל בעיניך, הם תמיד מקשיבים לך? לוקחים את ההמלצה שלך?
וכשאתה הולך למסעדה, אתה מקשיב להמלצה של המלצר?" שאלתי.
"וואלה לא תמיד. אני ממליץ אבל תכלס אנשים באים מהבית בדרך כלל כשהם יודעים מה הם רוצים ולא תמיד גם אני זורם על ההמלצה של המלצר" הוא ענה.
שם הבנתי.
"דמיין שאתה יושב במסעדה לאכול ארוחת בוקר, התחלת את היום שלך, אתה רעב מת ורוצה לאכול ארוחה טובה.
המלצר ניגש אליך ושואל אותך, איזו מחשבה מהתפריט תרצה להזמין היום?
במה תרצה להאמין הבוקר?
יש לנו ספיישל יומי של 'אתה לא מספיק מוכשר כדי לקבל את הקידום בעבודה שרצית'
בנוסף יש את המנות הרגילות מהתפריט:
– אתה שמן
-אין לך סיכוי עם הבחורה הזאת אתה לא ברמה שלה
-לעולם לא תמצא מישהי נורמלית
-אין לי ביטחון עצמי
-אתה גומר מהר
-אני לא עומד בציפיות של אנשים
-אני מפחד להיכשל
-שמעתי מספיק פעמים לא, למה שהפעם זה יהיה שונה?
-אני מרגיש אפס
ובכן, מה תרצה להזמין? במה תבחר?" שאלתי.
הוא היה בשוק. לא הבין מאיפה נפלתי עליו.
"מה רציני לבחור עכשיו?" הוא שאל אותי.
"לא. אבל אני רוצה שתיקח את הדוגמה הזאת ותבין, הרגע הזה בו המלצר ניגש אליך ומציע לך מחשבה, זה הרגע בו במציאות שלך אתה נפגש עם המחשבה הזאת שעוברת לך בראש ולא נותנת מנוחה. ופה נפתחות לך שתי אפשרויות:
האחת, להזדהות עם המחשבה השלילית, מה שייתן לך כנראה תחושה לא נעימה, היא תלווה אותך במהלך היום ובתכלס גם אם לא תשים לב תשפיע על ההחלטות שלך, ועל הפעולות שאתה מבצע או לא מבצע.
השנייה, להטיל ספק בהמלצה של המלצר, זוכר שלא תמיד הלקוחות מקשיבים לך וזורמים עם ההצעה שלך למנה ספציפית. אתה באותה הנקודה, יש לך אפשרות לבחור שלא ולסרב בנימוס." הסברתי לו מכל הלב בתקווה שהדוגמה הייתה מוחשית מספיק כדי להפיל לו את האסימון.
"אבל אני תמיד ממליץ על אותה המנה ללקוחות שלי אז מה אני אמור לעשות אם המלצר הזה מציע לי תמיד את אותה המחשבה?" הוא שאל, וצדק.
"תראה, לקוח שזרם עם ההמלצה שלך ואהב, כנראה יקשיב לך שוב לא?
אותו דבר. המלצר ימשיך להציע את אותן המחשבות השליליות, אבל ככל שאתה תבחר באופציה הראשונה, הוא יראה שיש לו לקוח שמאמין לו, לקוח שבוי.
אם תבחר באופציה השנייה הוא יראה שאין עניין. הוא עדיין יבקר מידי פעם ויבדוק האם הפעם אתה תזרום איתו אבל לך יש בכל פעם מחדש את אותה זכות הבחירה."
האסימון נפל.
הנקודה היא כזאת, המלצר הזה נמצא בחיים של כל אחד מאיתנו, הוא ער תמיד, ממליץ תמיד גם אם אנחנו לא רוצים… ולצערנו הוא לא הולך לשום מקום.
לפעמים המחשבות האלה מרגישות כמו מכשיר רדיו שכפתור הPLAY שלו נתקע והוא משמיע שידורים מבלי להפסיק.
ברור לכולנו מתי מחשבות מרגישות טוב ומתי הן לא.
לרוב לא נשים לב למחשבות טובות פשוטות כמו "כמה יפים השמיים", בעיקר כי הן מעטות יותר מאותן מחשבות רעות שמגיעות אלינו כמו "אין לי סיכוי לעבור את ראיון העבודה הזה".
האחריות שלנו, היא להביא את המודעות למה שהמוח שלנו מקפיץ לנו.
לדעת לסווג את המחשבה פחות כטובה או לא טובה, אלא יותר כמקדמת אותי, או מונעת ממני משהו.
ברגע שאנחנו מודעים לאותה מחשבה, לתחושה שהיא נותנת לנו אנחנו יכולים לנהל אותה.
האינסטינקט הראשוני שלנו כשעולה מחשבה 'לא טובה' היא לנסות להדוף אותה, להתעלם ממנה, ולנסות לשכוח.
ההחלטה היא שלכם. הבעיה, או הפתרון, מתחילים כשהאנרגיה זורמת לכיוון תשומת הלב שלנו.
ככל שננסה לשכוח אותה ולהתעלם ממנה נקבל את התוצאה ההפוכה, היא לא תשחרר אותנו. ככה מגיעים ללופ מחשבתי.
עם הזמן אנחנו לומדים להאמין שאדם שטוב לו לא חושב מחשבות רעות, ומעצם זה שהמחשבות האלה צצות לנו בראש, לא טוב לנו.
אך, האושר האמיתי שלנו.. לא תלוי בכמות המחשבות הרעות שעולות בנו, אלא ביכולת שלנו לנהוג בהן ולנהל אותן כשהן מגיעות.
למחשבה יש יותר גבולות אדומים מאשר למעשה עצמו.
כמות הפעמים שחשבתי שאני לא מסוגלת לעשות משהו לעומת הפעמים שכן היא ענקית.
אם המאזן הזה היה מנצח, אצל מי הייתה השליטה בחיים שלי?
ובנימה זו, איזו מחשבה תרצו להזמין היום?
