השבוע נתקלתי בכמה סיטואציות שעל פניו לא היו מסעירות מידי, אבל במבט לאחור, בזמן הזה במקלחת, כשאנחנו אוהבים לבהות מתחת למים החמים ולחשוב על היום שעברנו, על רגעים, על התגובות שלנו נפלה עליי הבנה שהתחברה לי מכל אחת מהסיטואציות שהיו והרגשתי שצריך שים את זה רגע "על השולחן".
זה לא אתה זו אני
בית קפה בים, שקיעה וחברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן.
יושבות ומדברות על כל מה שקרה מאז התראינו בפעם האחרונה ואני שומעת שיחה של שתי בנות לידינו..
"אני חייבת להיפרד ממנו אבל לא נעים לי" אחת אמרה.
"מה לא נעים? אם החלטת שאת לא רוצה אז אל תישארי סתם. אבל למה בכלל את רוצה להיפרד ממנו?" השנייה השיבה.
"מרגישה שכבר לא אוהבת האמת.. אבל לא רוצה להגיד לו את זה, זה פוגע".
"מה הבעיה? פשוט תגידי שזו תקופה שאת צריכה זמן לעצמך ושזה לא הוא זה את. המשפט המוכר את יודעת".
"צודקת אחותי.", היא מיד מסכימה, "זה מה שאני הולכת לעשות."
אני לא מצליח לקום בבוקר
בשיחה עם חבר הוא סיפר לי השבוע שהתחיל לימודים במסלול בוקר והוא לא מצליח להסתגל לשגרה של השעות המוקדמות ומרגיש עייף כל הזמן.
"מתי אתה קם בימים שאין לך לימודים" שאלתי.
"אזור 10-11 כזה תכלס אין לי למה לקום מוקדם, ואני לא ממש מצליח להתעורר מהשעונים המעוררים אז כל פעם בשעה אחרת" הוא הסביר.
פותרת הדילמות שבי קפצה ישר החוצה ומצאתי את עצמי מסבירה על החשיבות של שינוי הרגלים והתמדה.
אם יסגל לעצמו הרגל להתעורר בכל בוקר בשעה תשע בבוקר, גם אם אין באמת סיבה לקום בשעה הזאת, הגוף יתרגל לשעות יותר מהר.
כתוצאה מכך, בימים בהם צריך להתעורר בשמונה ללימודים, הפער יהיה קטן יותר ופחות מורגש והגוף יתרגל והעייפות תיעלם.
"תראי זה יום לימודים, יומיים חופש ואז חוזר על עצמו" הוא התחיל להסביר..
"אני מאמין שהימים שבהם אני מתעורר בשביל הלימודים יביאו את השגרה הזאת לבד".
באותו הרגע ששמעתי את ההסבר, עצרתי, שחררתי והעברתי נושא.
אין לי זמן
פגישת ייעוץ, יושבת מולי בחורה מקסימה בפגישת היכרות שלנו מספרת לי עצמה, בזמן שהטלפון שלה מצלצל. היא מבקשת ממני סליחה ועונה:
"אני באמצע משהו אני אתקשר אחר כך בסדר?" היא אמרה.
"אין לי דקה היום האמת אחותי אני מצטערת אבל אני אדבר איתך אחרי נקבע" וסגרה את הטלפון.
"אין לי כח אליה, לא בא לי שניפגש. שתשחרר אותי כבר…אוף…." היא מסננת תוך כדי שמסתובבת אלי חזרה ומתנצלת. חברה התקשרה ושאלה אם תרצה לשבת היום, והיא שלא רצתה להיפגש, סירבה בנימוס ואמרה לה שהיא עמוסה ברמות ולא יכולה ושתקבע איתה יותר מאוחר.
שלוש סיטואציות, כל אחת שונה אבל לכולן גורם אחד משותף אחד.
כשהיינו ילדים, סיפרו לנו, שיש דבר כזה 'שקר לבן', כזה שמותר לספר כשמארגנים מסיבת הפתעה ולא רוצים שהיא תתגלה, כזה שנותן לנו להרגיש קצת יותר טוב ולעגל פינות.
שקר כזה קטן, משהו של יום יום שלא אמור לפגוע באף אחד..
בואו נגיד את האמת אף אחד לא רוצה להיות שקרן אבל אני מדברת איתכם על שקרים קטנים, קטנים, כאלה שלא תמיד מרגישים.
אותה בחורה שאמרה לו שזה לא הוא זו היא, בחרה לא להגיד את האמת עם כמה שהיא כואבת ובוודאות לא נעימה, אבל לפחות תיתן לאותו בן זוג שעומד ממול את הוודאות שהקשר נגמר. בלי תהיות על מתי לא תצטרך את הזמן לעצמה, האם הוא עשה משהו לא בסדר.
אם הייתה כנה איתו, היא הייתה משאירה אותו בלי הספק.
"אין לי זמן" – כולנו אמרנו לחברים לפחות פעם אחת בידיעה שפשוט אין לנו כוח. המשפט הפשוט הזה על פניו שלא פוגע אבל גם לא כנה יכול להיאמר בצורה אחרת.
עדינה ולא פוגעת- "האמת שפחות מתאים לי להיפגש כרגע אני מצטערת."
כל אותם "אני בדרך" כשלא באמת יצאנו.. בידיעה מוחלטת שזה ירגיע את הצד השני ואז הכל יהיה בסדר, כשאנחנו יודעים שממש עוד שתי דקות אנחנו באמת יוצאים, או "סורי לא היה לי בטרייה" כשכולנו יודעים שהיינו זמינים פשוט באותו הרגע לא רצינו לדבר עם אותו אדם.
כל הדברים הקטנים האלה שכביכול נאמרים ממקום של חוסר רצון לפגוע בצד השני גורמים לנו לפעמים לטשטש את הגבולות.
בעיקר שלנו עם עצמנו.
נכון, אין לנו שליטה על איך אנשים יבחרו להגיב ולקחת את הכנות שלנו.
אבל בכל פעם כזו שאנו בוחרים ליפול בשקר הלבן הקטן הזה של היום יום אנחנו מתרחקים מעצמנו, ממי שאנחנו באמת, מהערכים שלנו והאמונות שלנו.
מתרחקים לעיתים כל כך רחוק, עד השלב שבו אנחנו מספרים את השקרים הלבנים האלה גם לעצמנו..
"השגרה של הלימודים תכניס אותי לשגרת הבוקר…" הטון שזה נאמר היה מספיק בשביל להגיד לעצמי שלא נפלתי על אוזניים קשובות, אלא על כאלה שמעדיפות לספר סיפור לעצמן רק לא להיכנס למחוייבות, לשלם את מחיר ההתמדה.
הקלות בה המילים יוצאות לנו מהפה, לפעמים אפילו מבלי לשים לב.
נכון, לפעמים זה יותר פשוט וקל להגיד את אותן המילים מאשר להגיד את האמת הלא פשוטה והלא נוחה הזאת. לכאורה, אנחנו עושים זאת כדי לא לפגוע, אבל האם אנו באמת משיגים את המטרה?
האם אנחנו באמת שומרים על האדם שממול מלהיפגע כשאנחנו משקרים לו, האם אנחנו באמת כנים עם עצמנו כשאנחנו מספקים לעצמנו תירוצים כדי לא להתמודד?
ולכן, גם אם לפעמים הכוונה נראית לנו טובה יותר מעצם השקר, בינינו לבין עצמנו…אנחנו יודעים שזה לא באמת עובד.
The truth will set you free, but first, it will piss you off
(Joe Klass)
