במהלך חיפושיי אחר עבודה חדשה, הפעם עבודה "של גדולים" ישבתי לעשות קצת מחקר.
הלכתי וקראתי על ראיונות עבודה, איזה סוגים של עובדים המעסיקים מחפשים היום? ומה התחום הבא שלי.
יכולה לספר לכם שרוב הדברים שבלטו בעובד המושלם בעיני המעסיקים הם יכולת עבודה בצוות, גמישות, יכולת למידה, אמינות ומקצועיות.
אחת מתופעות הפוסט קורונה הן החל"ת. הכסף החודשי שנכנס לכל אחד ואחת כמעט במדינה על עצם ישיבתו בבית יצר בעיה ענקית למעסיקים בישראל.
לדור הצעיר היום יותר קל במהלך הפסיכומטרי, תואר או חיפוש אחר משמעות החיים לשבת בבית ולקבל כסף הרי תמיד אמרו לנו נותנים לך- תיקח. צודקים.
בתור עוקבת הדוקה של קבוצות הדרושים, במהלך חיפושיי, אני רואה את השוק צמא לעובדים, בכל תחום שהוא.
השאלה המתבקשת בתור מעסיק הוא האם הייתם מתפשרים? לוקחים כמות על חשבון איכות? העיקר לפתוח את המסעדה, לאייש את השולחן, שיהיה מי שיגיע בבוקר להחתים כרטיס ומי שיענה לטלפון במוקד המכירות.
סבא איציק פעם אמר לי "אני לא מספיק עשיר בשביל לקנות בזול" לקח לי המון, אבל המון שנים להבין למה התכוון.
חוסר היכולת להתפשר, להגיד אני קונה פעם אחת משהו יקר שילך איתי לכל החיים ולא שלושים פעם את אותו הדבר רק באיכות נמוכה ובזול.
וזו רבותיי ההגדרה לעובד המושלם.
"תתמחרי את עצמך", לא פעם שמעתי את המשפט לאחר ראיון עבודה מוצלח ותחילתו של משא ומתן לעבר התפקיד.
בתור בחורה בת 22 עם 8 שנות ניסיון בתחום המסעדנות עמדתי אל מול הבקשה ותהיתי מאיפה מתחילים?
כמה אני שווה? מה יש לי לתת? במה אני טובה? והמסקנות .. אין מחיר למוסר עבודה.
נתקלתי בפוסט בפייסבוק של בחור שטוען כי הבחירה של העובדים להישאר בחל"ת נובעת מהעובדה שהמעסיקים הפכו את שכר המינימום לשכר המקסימום. ואני אומרת שבכך המעסיקים קבעו את גורלם.
בעבר, עיקר קורות החיים היה איפה למדת וכמה שנות ניסיון יש לך. היום, לעומת זאת, המעסיק השכיל להבין שהתכונות של האדם היושב מולו בראיון משמעותיות יותר מאשר היכן רכש את השכלתו.
אך היכולת של המעסיק לזהות ולקחת אדם, "טאלנט" נקרא לו, בעל יכולות, מוסר עבודה, לומד מהר, יצירתי ולפתח אותו ביחד עם החברה הולכת ונעלמת.
התקופה יצרה דרישה לכמות של עובדים ואנו מרשים לעצמנו לפספס את הטאלנטים. אותם אנשים אשר יודעים מה המשמעות של היכולות שלהם ודורשים בהתאם.
הפער בין דרישות התפקידים ודרישות המעסיק לאדם שיהיה אול אין לעסק, לבין הרצון לשלם בהתאם גובר.
וכמו שאמרתי אין מחיר למוסר עבודה.
עברו תחתי מספר לא קטן של עובדים ותמיד העדפתי לשלם יותר לאדם עם איכויות ולשמר אותו מאשר שילך ואצטרך לשלם לשניים שיבואו במקומו וייתנו את אותה התפוקה.
על נזקי הקורונה דיברו מספיק , בוא נדבר על חצי הכוס המלאה.
התקופה הזאת יצרה אצל כולנו את היכולת להתחדשות, להמציא את עצמנו מחדש, למצוא עניין לא רק בתחום ממנו באנו. ולבחון האם אנחנו "טאלנט". מהן התכונות הנדרשות מאיתנו על מנת להצליח בתפקיד בו אנו חושקים? האם יש לנו אותן? האם נוכל להיות "עובד החלומות" ומעבר לכך, האם זוהי העבודה בה אנו באמת חושקים או רק תחנת מעבר בדרך לדבר האמיתי?
לכל מטבע יש שני צדדים.
אל תתפשרו. לכו ודרשו את מה שמגיע לכם, תלמדו לנהל משא ומתן על הצד הטוב ביותר כדי שתוכלו לקבל את מבוקשכם. אבל, ויש אבל..
תעשו בדק בית קודם.
לעובדים שלי תמיד הייתי אומרת שיבואו לעבוד ולא לעבודה. ומי שקם היום לעבודה- שישאר בבית.
מוסר עבודה, אחריות, ויוזמה הם מצרכים נדירים בימינו, תמצאו את החברה שתרצו לגדול בה, תציעו רעיונות, תיזמו פתרונות ייעול, תלמדו כמה שיותר, תשתפרו, תקשיבו לעצות והכי חשוב תבואו לעבוד.
"מעולם לא ניסיתי לעשות את זה בעבר, אז אני חושבת שללא ספק אצליח" (בילבי).
